ואז מנחם טוקר הכריז, "הזוכה הגדול של תחרות המוזיקה היהודית 'הקול הבא' הוא מוטי רוטמן", "תודה לך ה'", השיב רוטמן ספונטנית לקול צהלת האלפים שמלאו את היכל אוסישקין הענק בבניני האומה בירושלים.

אין ספק שלזכייתו של רוטמן יש אמירה גדולה על מצב המוסיקה היהודית בת ימינו. הקהל, השופטים והעם כולו בחר בזמיר הירושלמי נטול המניירות. "הוא ממש מזכיר את מרדכי בן דוד בתחילת דרכו", אמרו עליו עוד מהאודישן הראשון –  ואכן, מעבר לעובדה שיש ברוטמן מוטיבים המזכירים את המלך הגדול, יותר מכל הוא מזכיר לנו, כי גם בשנת 2016 ניתן להתחבר למוזיקה יהודית שורשית וטהורה.

יממה לאחר הזכייה הגדולה, ישבתי עמו לשיחה באחת הפינות החבויות של ירושלים כשהוא עדיין מנסה להסתגל לאור הזרקורים.

איך התחושות יממה לאחר הערב הגדול בחייך?

"התרגשות, אני עדיין באופוריה ובהתרגשות, כל הזמן אני מקבל טלפונים והודעות, קיבלתי מאתמול ועד עכשיו אלפי הודעות מכל מיני אנשים שאינני מכיר וגם משפחה וחברים, יש הרבה מהם שמגדירים את עצמם לאוהדים, מעריצים, ויש כאלו שמגדירים את עצמם 'אוהדים שרופים', כל מיני הודעות".

איך זה כאדם חרדי – פתאום ככה להתפרסם?

"בקושי יצאתי לרחוב מאתמול, אני מפחד, אבל אני אתרגל לזה לאט לאט, אין ברירה".

יש לך מחשבות שכל זה יכול להעלם יום אחד?

"לא, אני לא חושב, אני חי את הרגע, אני נהנה כל רגע, אני מאמין שזה ימשך, זו רק התחלה בסך הכל, אני מקבל ים הודעות, אנשים מחכים כבר לדיסק, מחכים כבר לשיר חדש, מחכים כבר לראות אותי – על במה מפוצץ אולמות, אני מקבל כל מיני הודעות כאלה, וזה בעצם אותם חברים שאתמול מילאו את בניני האומה – וכל הכבוד להם".

איך המשפחה שלך הגיבה לכל סיפור ההצלחה הזה?

"היא מאוד מאוד תומכת בי, חלקם הגיעו אמש לבניני האומה, לא כולם הצליחו להגיע בגלל ערב פסח, אבל הם בהתרגשות מאוד גדולה, כל המשפחה".

איפה יהיה מוטי רוטמן בעוד 10 שנים?

"עוד 10 שנים? הלכת רחוק מידי, אני מביט על הרגע, עוד שנה שנתיים, כרגע אני רוצה להופיע ולהיות זמר".

מה זה 'להיות זמר' מבחינתך?

"זמר – מבחינתי זה להופיע בהופעות ובאירועים אבל לא בחתונות, אני יכול להגיע לחתונה בתור זמר אורח, להוריד כמה שירים וללכת".

אתה אומר זאת כי כך היחצ"נים שלך אמרו לך לומר או שבאמת כך אתה מרגיש?

"זה הרצון שלי, אני עוד לא יודע מה המפיקים שלי מתכננים לי, אין לי מושג בכלל, אתה מראיין אותי על הרצון שלי ואני אומר לך מה הרצון שלי, כשבאתי לאודישן ביום הראשון אצל פדידה באולפן, אמרתי לו במפורש, 'אני לא בא להיות זמר חתונות', זו לא המטרה שלי".

למה אתה לא רוצה להיות זמר חתונות?

"מכמה סיבות, סיבה ראשונה, זמר חתונות נקרע, זה לעמוד שעתיים ולקרוע את עצמך, ואני לא חושב שאני בנוי לזה, אני בנוי לבוא לחצי שעה ולתת שואו, סיבה נוספת, חתונה זה יותר מחייב, צריך להכיר את כל הקהילות, וזה רוצה שירים כאלו וזה רוצה שירים כאלו".

"בהופעה שאתה מופיע – כל מי שבא לשמוע – רוצה לשמוע את מה שיש לך לשיר ולומר, שם לא מצפים ממך לשמוע את מה שהקהל רוצה שתשמיע, כי הם כבר יודעים מה אתה הולך לשיר, אבל ברגע שאני אלך להיות זמר חתונות – הם יצפו ממני שאשיר את מה שהם רוצים, אבל כמובן זה קשה, זה לעמוד שעות ולשיר, צריך להיות עם כושר, ואני, אין לי את זה".

מתי שרת בציבור בפעם הראשונה?

"אני כל השנים שרתי בציבור, אבל לא באופן רשמי, אני כל שנה שר את כל האירועים של קרעטשניף קרית גת, אני חסיד של האדמו"ר, התייעצתי איתו אם ללכת לתוכנית והוא נתן לי את ברכת הדרך, וגם לפני שהלכתי לתוכנית הגמר, נכנסתי אליו שיברך אותי שתהיה לי הצלחה, אני מאמין שלברכה של הרבי יש משקל כבד על הזכייה שלי".

ונשוב לאהדה הגדולה שלה אתה זוכה. מה בעיקר ריגש אותך מבין כל ההודעות והשיחות?

"מספרים לי שילדים ישבו ואמרו תהילים שאני אזכה, אנשים אומרים לי, 'אתה יודע מוטי, הילדים שלי ישבו בבית ואמרו תהילים שמוטי ינצח', זה מרגש".

איך אתה מסביר את זה?

"כח רצון גדול, הם כל כך רצו שמוטי ינצח שהם פשוט התפללו".

כן, אבל למה?, מה כל כך מיוחד בך?

"זה אני לא יודע"

בכל זאת, מה יש בך? 

"מה אריה ברונר נדלק על מוטי?, מה אוהד מושקוביץ ראה במוטי?, אני לא יודע, זה צריך לשאול אותם".

אם היית שופט של עצמך, איזה ביקורת היית נותן לך על הביצועים שלך?

"אני לא יכול לענות לך, קשה, מאחר ובשעת מעשה אני לא עצמי, כשאני עומד על הבמה – אני לא מוטי, כשאני עומד על הבמה אני באופוריה, אני לא רואה כלום, אומרים לי 'הרמת את כל בניני האומה על הרגלים, אדם אחד לא ישב, כולם קמו לכבודך', ואני לא ראיתי את זה, מאמין לי?, לא ראיתי".

בהופעות הבאות שלך תצליח להיות שם ולא לרחף?

"אני מקווה שכן, זה משהו חדש לי, תשים לב לאודישן הראשון שלי ששרתי 'גם כי אלך', עמדתי על הבמה ולא הייתי מסוגל לפתוח את הפה, פשוט נחנקתי, הגרון שלי נחנק מהתרגשות, לא הייתי מסוגל לפתוח את הפה, ואז גרשון מנגן וצועק לי: "מוטי 'גם כי אלך'", ואני לא הייתי מסוגל, כמעט ירדתי מהבמה".

אבל שרת קודם על במות באופן פומבי?

"נכון, באירועי החסידות שלי, אבל מעבר לזה – לא הרבה, כי אני עולה לשיר ופתאום אני מקבל פיק ברכיים, יש לי פחד קהל, אני מאד מתרגש ומאבד את עצמי".

אז איך אתמול באירוע הגדול – לא היה לך פחד קהל?

"קודם כל, אח שלי מוישה רוטמן – אני חייב להזכיר אותו, היה כמו מלאך, ביקשתי ממנו שיבוא, למרות שהיה אמור להיות במקום אחר, הוא וויתר והיה איתי צמוד, הוא פשוט עזר לי, עשה איתי תרגילים שלא עשיתי אף פעם, תרגילים שאני לא מכיר, תרגילים של שחרור. הוא נתן לי טיפות לפה  לקול, ואמר לי שזה עושה קול יפה וזה ממש שיחרר אותי".

אבל עכשיו אתה תצטרך ללכת לבד להופעות כמו ילד גדול, מה אתה מתכון לעשות עם הפחד הזה?

"לאט לאט לומדים, קודם כל אני מאמין שתהיה לי הפקה מאחוריי שתדריך אותי ותעזור לי, לא אומרים לי 'מוטי, לך תעלה על הבמה', ככה אני מאמין, לא? אני  לא יודע. יש בטח הדרכה, מלמדים אותך איך עומדים, אני לא יודע, אני מאמין, ב'קול הבא' זה היה הכל ספונטני, ראית אתמול, הייתי משוחרר על הבמה, אני אף פעם לא הייתי כל כך משוחרר על הבמה, לא ב'מי שעשה ניסים' ולא ב'אלוקי נשמה' וגם לא ב'גם כי אלך'".

"כפי שסיפרתי, אתמול אח שלי עזר לי ושיחרר אותי, אני לא יודע מה הוא עשה לי,  כל מיני מסאז'ים בראש, נפל עלי כמו מלאך".

למה בחרת את השיר 'עוד ישמע' לביצוע הגמר?

"את האמת?, רציתי את השיר הזה בהתחלה, רציתי את זה באודישן הראשון, באתי ואמרתי לגרשון 'אני רוצה לשיר עוד ישמע', והוא אמר לי 'לא, זה שיר ארוך, מי ייתן לך לשיר, זה כך כל ארוך, פה נותנים גג 2-3 דקות', אמרתי לו 'אוקי, אולי נשיר 'ותערב', ועל זה הוא אמר לי 'לא, זה שיר שכבר נוזל, זה כבר לא זה', בוא ניקח משהו עתיק כזה, ואני לא יודע איך פתאום הגענו ל 'גם כי אלך'.

סביב ההתמודדות שלך ב'קול הבא' התפרסם הסיפור האישי המרגש שלך, על התקופה הקשה שהיית בה בין חיים ומוות.

"זה סיפור שלא אני העליתי, טוקר העלה את זה, אבל לא נחמד לי לדבר על זה, זה סיפור עבר".

אתה לא מעונין שנדבר על זה?

"אני לא חושב שצריך להסתיר את זה, כולם אומרים לי 'מוטי, למה אתה מסתיר את זה – זה יכול לעזור לאחרים להתמודד, ובניגוד לאנשים אחרים אני אומר מפורש 'כן', אני מוכן לעודד את כל מי שנימצא על ערש דווי, אני הייתי בין חיים ומוות, לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש פעמים, אושפזתי בבית חולים במצב שהפרופסור ראה אותי ואמר לי 'מוטי, לא נשאר לך הרבה לחיות, אתה ממש בין חיים ומות, שתדע'. נפרדתי מהמשפחה שלי כמה פעמים, ועד היום שהפרופסור רואה אותי הוא נעמד על רגליו ומברך בשם ומלכות 'מחיה המתים', הוא אומר לי 'אני לא מאמין מה שאני רואה, אתה נס מהלך, איך אתה חי אני לא יודע, אלוקים גדול".

לפני כמה שנים היית מאושפז בפעם האחרונה?

"לפני 9-10 שנים, הייתי מאושפז שנתיים באיכילוב שנתיים, לא בדיוק רצוף, זה להיכנס ולצאת, הייתי שנה באורנית בפתח תקווה וב'עזר מציון' עזרו לי מאד להתאושש".

הסיפור שלך מדהים, אני מתחיל להבין למה יש ילדים שיושבים בבית ובוכים ומתפללים בעבורך, כנראה שיש משהו באישות שלך, משהו טוב שמקרין החוצה.

הרגשת אתמול סוג של סגירת מעגל, שהנה התמודדת בחיים עם מצבים כל כך קשים, והנה סוף הכבוד לבוא?

"זה היה החלום שלי, אגיד לך את האמת, היה לי בעבר חלום להיות זמר, אבל אף פעם לא הייתה לי את האפשרות לפרוץ החוצה, זה כספים והשקעות, ולי לא היה את זה, ובתקופות שהיה לי את זה – זה לא ענין אותי".

"היו לי תקופות יפות בחיים ואז אמרתי 'יש לי, מה אני צריך לחפש', ובתקופות הרעות אמרתי 'וואוו, מוטי, לך תהיה זמר' וכולם אמרו לי 'מוטי, לך לך', ולכולם אמרתי, 'אין בעיה אתם אומרים שאני זמר גדול? אתם אומרים שאני שווה? אתם מוכנים להשקיע בי? בבקשה בואו'. אבל אז כל אחד אומר לי 'כן, בטח בוא אני אשקיע בך', ואני מחכה להם עד היום".

ומה הרגשת אמש שסוף סוף זה קרה?

"הרגשתי שהחלום שלי התגשם, הרגשתי ש'מוטי, אתה עומד על הבמה מול עם ישראל, כולם עומדים ומריעים לך, זה הרגשה מאד טובה".

בכל תקופת 'הקול הבא', תן לנו רגע שבו הכי התרגשת.

"אפשר לומר שפעמיים, הפעם הראשונה הייתה בעת ששרתי את 'מי שעשה ניסים', ואוהד מושקוביץ הזיל  דמעה, הוא מאד התרגש והשתתף איתי בשירה, זה מאד ריגש אותי, זה היה באודישן השני".

"הפעם השנייה שהתרגשתי הייתה אמש, כשאריה ברונר התלהב אחרי הביצוע שלי – וגד אלבז נתן צרחה 'אתה כוכב' ואוהד מושקוביץ צעק 'לא האמנתי בחיים שלי שאתה תבצע ביצוע כזה'. זה רגעים משמחים מצד אחד, ומצד שני אני מרגיש, כאילו מה זה המחמאות האלו ולמה זה מגיע לי, מי אני ואיפה אני מגיע בכלל לקרסוליים של מרדכי בן דוד מורי ורבי".

הזכירו רבות שאתה מזכיר בשירתך את מרדכי בן דוד.

"גדלתי עליו, ועד היום שאני שומע את השירים שלו – אני מסוגל לבכות, אני מאוד מאוד רגיש. לא ידעתי אף פעם בחיי, מהי ההרגשה שאתה עומד מול קהל וכולם עומדים על הרגלים ומריעים לך, זה נותן ביטחון עצמי ונותן לך עוצמה וכוח לעמוד על הבמה ולתת לכולם".

מילת פרגון לאחד המתמודדים האחרים?

"אני יכול להגיד לך שהייתי בטוח מתחילת התוכנית שמשה חדד יזכה – הנה קיבלת סקופ, גם אתמול חשבתי כך, לפני שהוא עלה לשיר – אמרתי לו 'משה אתה לוקח את זה, אתה תותח', הוא בחור צעיר ומוכשר יש לו קול יפה וסלסולים יפים, הקול שלו יוצא מבפנים".

משפט לסיום..

"כל הכבוד לרדיו 'קול חי' ולדוד פדידה שהרימו פרויקט כזה ענק, ישר כוח גדול, תעשו עוד תוכנית כזו, זה עושה טוב, הציבור החרדי זקוק לזה ונהנה מזה, אין להם שואו ואין להם דברים כאלה".